שאלה:

"בן אלוהים"? לאלוהים אין בן - זה קונספט פאגאני הזר ליהדות לחשוב שאלוהים מוליד בנים!

השאלה נענתה:

תשובה:

אהלן גלעד!
לא צריך להתעצבן :) אנחנו לא באמת חושבים שאלוהים נכנס לחדר לידה והוליד בן...
הכל תלוי בהגדרה שנותנים למילה בן. התנ"ך מכנה לפעמים את עם ישראל "בן". המלכים נקראו בניו של אלוהים, וגם המלאכים. מה פלא ששם המשיח, הנציג האידאלי של ישראל, מלך המלכים וזה שנישא על כל המלאכים, נקרא בן אלוהים? ישוע המשיח ראוי לתואר הזה יותר מכל אחד שהתהלך אי פעם עלי אדמות.

כמובן שאיש מאיתנו אינו מאמין שלאלוהים יש בן כמו שיש לכל אב אנושי. ברור לנו שבורא העולם לא נשא אשה מעולם. אם כך, לְמה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שישוע הוא "בן אלוהים"?

התיאולוגים הנוצרים מסבירים שישוע נולד אצל האב לפני היווסד תבל, אבל קשה מאוד לעכל את המושג הזה. מושגים לועזיים וטכניים כמו circumincession, coinherence, subordinationism ו-prolation לא עוזרים לנו במיוחד (האמת היא שאני לא בטוח שאפילו אני מסוגל להסביר את הפירוש המדויק של כל אחד מהמונחים האלה).[54] לכן, במקום להישאב לתוך דיון תיאולוגי מדי, בוא נחשוב על כמה מההיבטים של המונח "בן אלוהים" בתנ"ך. ובעודנו לומדים את הנושא, זכור עובדה חשובה אחת: אנחנו מאמינים שבן האלוהים הוא אלוהי, נצחי ושהוא לא נברא. כשהוא בא לשכון בקרב בני האדם הוא לבש דמות אדם, ומאותו רגע ואילך אנחנו מכירים אותו כישוע המשיח. בנו הנצחי של אלוהים התגלה לנו כישוע, כנגר היהודי, כרבי, כמשיח וכמושיע העולם.

בשפות השמיות יש למילה בן ("בר" בארמית, "אִבּן" בערבית) כמה משמעויות. היא משמשת במובן של צאצא מוחשי (בן להוריו, בן משפחה) וגם כדימוי (תלמידיהם של הנביאים נקראו "בני הנביאים"). לגבי מלכי ישראל, המילה בן ציינה אימוץ מיד שמים (ראה לדוגמה שמואל ב' ז' 14, "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן"). היא משמשת גם כשם קיבוצי לעם ישראל, שכן אלוהים בחר בנו כעם סגולה (ראה שמות ד' 23-22, "ואמרת אל פרעה: 'כה אמר יהוה, בני בכורי ישראל. ואמר אליך: שלח את בני ויעבדוני' "). השם בן משמש גם עבור אלה מבני ישראל שמצייתים לאלוהים (הושע ב' 1, "יאמר להם 'בּנֵי אל חי' ").

את המונח "בן" אפשר לייחס גם לאנשים שנמנים עם אותה קבוצה. המלאכים נקראים "בני אלוהים", והכוונה היא לאלה שניחנו בתכונות של אלוהים, שלוקחים חלק בטבע השמיימי והרוחני, בניגוד לטבע הארצי והבשרי של בני האדם.

אם כך, גם המלאכים, גם המלכים וגם עם ישראל יכולים להיקרא "בני אלוהים". נראה שבתנ"ך היו לאלוהים הרבה בנים! עם ישראל אפילו נקרא "בני בכורי". אבל לא המלאכים וגם לא אף אחד מהמלכים, ובוודאי שלא עם ישראל, היו בניו של אלוהים במובן המילולי. בניגוד למיתולוגיות הפגניות למיניהן, אלוהים לא התחבר במובן כלשהו לאלילה, שהולידה לו בן. למרבה הצער, כמה מורים יהודים מסורתיים התייחסו לכך שישוע הוא "בן אלוהים" במובן המילולי, וקרוב לוודאי שזרמים שונים בגוף המשיח תרמו את חלקם לחוסר ההבנה הזה. לכן חשוב שנבין באיזה מובן בדיוק המשיח הוא בן אלוהים.

אלוהים בחר בעם ישראל, ב"בנו בכורו", כדי להוציא לפועל שליחות יחודית. במובן מסוים אלוהים הוא אבי האומה. אלוהים בחר גם בישוע כדי לבצע שליחות יחודית, ובמובן מסוים אלוהים הוא אביו. אבל אין ספק שמעמד הבן של ישוע עולה על זה שיש לעם ישראל. ומה לגבי מעמדם של מלכי ישראל בתור בני אלוהים? יש כמה פסוקים שחשוב לבדוק בהקשר זה.

מוקדם יותר ציטטתי את שמואל ב' ז' 14, היכן שאלוהים מבטיח לדוד להקים ממנו שושלת ולנהוג בצאצאיו כאילו היו בניו. אלוהים אומר לו שם בנוגע לשלמה, "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן". בתהילים ב' 7 אומר המלך (האם זה דוד? שלמה? ואולי צאצא מאוחר יותר של דוד?), "אֲספּרה אל חוק. יהוה אמר אלי: 'בני אתה, אני היום ילידתיך' ".[55] מתי אמר אלוהים את הדברים האלה? כנראה שהן יצאו מפיו של נביא כלשהו בטקס ההכתרה של אחד מצאצאי דוד, שבתוקף עלייתו על כס המלכות הוכר כ"בן" אלוהים. יתכן שמילים אלה הפכו לחלק קבוע מטקסי ההכתרה, ונאמרו בכל פעם שהוכתר מלך חדש.[56]

ואין זה הכל. שים לב למילים שמסיימות את הפסוק, "אני היום ילידתיך". אלוהים משתמש פה בשורש יל"ד, שבדרך כלל משמש ללידה פיזית. יתכן שזוהי נבואה על הולדתו של ישוע (משיחיים רבים חושבים שאכן זה כך!) או שהכוונה היא שאלוהים אימץ את דוד (או אחד מבניו) במובן שמיימי כלשהו בשעה שהם עלו על כס המלכות.[57] בכל אופן, המילים שנבחרו לפסוק זה הן מלאות משמעות! "אני היום ילידתיך".

העלילה הולכת ומסתבכת. פעמים רבות אלוהים ומלך המשיח מתוארים בתהילים במונחים זהים, ושניהם זוכים לאותה יראת כבוד. הנה כמה דוגמאות. בתהילים פ"ג 18 אלוהים הוא "עליון על כל הארץ", בזמן שבתהילים פ"ט 28 מכונה המלך משושלת דוד, שבמקום אחר נקרא "בני בכורי", "עליון למלכי ארץ". בתהילים פ"ו 9 נאמר שכל הגויים "יבואו וישתחוו" לפני אדוני, ואילו בתהילים ע"ב 11 נאמר שכל המלכים וכל הגויים "ישתחוו" למלך מבית דוד ו"יעבדו" אותו. בדברי הימים א' כ"ט 20 הדברים נאמרים בצורה ברורה עוד יותר, "ויקודו וישתחוו [כל הקהל] ליהוה ולמלך [דוד]". בתהילים ב' 11 וק' 2 העם והמלכים נקראים לעבוד את יהוה, אבל בתהילים י"ח 44 וע"ב 11 המלך מבית דוד הוא זה שעליהם לעבוד.

גם אלוהים וגם המלך ראויים לשבח ולהודיה של העם (ראה תהילים ס"ז 4 - "יודוך עמים כולם", ומ"ה 18, שם נאמר שהעמים יודו למלך לעולם ועד). שניהם לבושים "הוד והדר" (ראה למשל שם, צ"ו 6 וכ"א 6). על המלך נאמר, "וישתחוו לו כל מלכים, כל גויים יעבדוהו" (שם, ע"ב 11), כי "אף אני בכור אתנהו, עליון למלכי ארץ" (פס' 28). "ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו" (פ"ט 26), ו"ושמתי לעד זרעו וכיסאו כימי שמים" (פס' 30). "אזכירה שמך בכל דור ודור. על כן עמים יהודוך לעולם ועד" (שם, מ"ה 19).

"בן" אלוהים, המלך מבית דוד, היה דמות נעלה! מה הפלא שהכתובים מכריזים שבימות המשיח יעבדו האנשים "את יהוה אלוהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם"? (ירמיהו ל' 9).

אחזור שוב על העובדות. התנ"ך מכנה את המלך מבית דוד "בן אלוהים" ו"בנו הבכור", ומתאר אותו כמי שאלוהים מוליד. הוא ראוי להודיה, להוד והדר, לכך שיעבדו וישרתו אותו.[58] האם המלך הגדול ביותר מבית דוד, מלך המשיח, הבן הנעלה ביותר של אלוהים, אינו ראוי לכל אלה?

כמובן שידוע לנו שבתור יהודים לא צריך להיות לנו אלוהים אחרים מלבד יהוה. כך קובע הדיבר הראשון. כפי שהבהרתי בטיעון הקודם, הברית החדשה לגמרי מסכימה עם הדיבר הזה, הן במישור המילולי והן במישור הרוחני. אבל מן הראוי שנשקול נקודה מעניינת. גם אם עד כה לא הבנת שהמשיח הוא גם אלוהִי וגם אדם (כך שכשאנחנו מהללים ועובדים אותו, אנחנו בעצם מהללים ועובדים את אלוהים), עליך להבין שכל אוצר המילים העברי שמשמש בכתובים כדי לתאר את ההלל, ההודיה, השבח והסגידה שאלוהים ראוי להם, משמש גם בהקשר למשיח, למלך מבית דוד. אין כל עוררין על העובדות האלה.[59]

הדברים האלה תואמים את מה שישוע לימד בבשורת יוחנן ה' 23-22, "האב איננו שופט איש, אלא נתן את כל המשפט ביד הבן כדי שהכל יכבדו את הבן כמו שמכבדים את האב. מי שאינו מכבד את הבן, אינו מכבד את האב אשר שלח אותו".

דבריו של ישוע תואמים כליל את מה שציטטתי מהתנ"ך: אלוהים ובנו, המשיח מבית דוד, ראויים לכל הכבוד וההלל. תמונה דומה עולה מהחזון שראה יוחנן, ושמתועד בהתגלות ה' 13, "וכל ברייה אשר בשמים ובארץ ומתחת לארץ ועל הים וכל אשר בם, שמעתי אומרים: 'ליושב על הכיסא ולשה הברכה והיקר והכבוד והעוז לעולמי עולמים' ". המילים האלה מגשימות את מה שהובטח במזמורי תהילים: כל האנשים ישתחוו לאלוהים ולמשיחו, ויעבדו אותם.

אני מצטט את הפסוקים האלה מהברית החדשה כדי שתוכל לראות מה נאמר בהם, וכדי לעזור לך להיפטר מכל דיעה קדומה ומכל תפיסה שגויה. אם באמת תבין את מה שנאמר בתנ"ך, לא תתקשה לקבל את הדברים שאמרו ישוע ותלמידיו, ושמתועדים בברית החדשה.

נחזור לתהילים ב' ונבדוק מה נאמר עליו במדרש תהילים. המדרש מתייחס לפסוק, "אספרה אל חוק. יהוה אמר אלי: 'בני אתה, אני היום ילידתיך' ". הרבנים שאלו, "באיזה חוק מדובר כאן?" ראשית, הם עונים, הפסוק מתייחס לחוקת התורה - שמות ד' 22 - שם אלוהים קורא לעם ישראל "בני בכורי". כשם שישראל הם בנו של אלוהים, כך גם המלך. אחר כך המדרש מתייחס ל"חוקת הנביאים" ומצטט את ישעיהו נ"ב 13 ("הנה ישכיל עבדי") ואת ישעיהו מ"ב 1 ("הן עבדי אתמוך בו, בחירי רצתה נפשי"). מעניין ששני הפסוקים האלה אינם מזכירים כלל את המילה "בן", ובכל זאת הם נחשבים לנבואות המשיחיות המפורסמות ביותר בתנ"ך. משיחיים רבים רואים בהם התייחסות לישוע. המדרש קושר את הפסוקים האלה למלך שאלוהים קורא לו "בני" בתהילים ב' 7!

אחר כך מתייחסים הרבנים ל"חוקת הכתובים", ומצטטים מתהילים ק"י 1, "נאום יהוה לאדוני: 'שב לימיני, עד אשית אויביך הדום לרגליך' ". ישוע עצמו ציטט את הפסוק הזה כדי להבהיר שבתור המשיח הוא לא היה רק בן דוד, שהרי בפסוק זה דוד קורא למשיח "אדוני" (ראה מתי כ"ב 45-42). כל הפרשנות הסבוכה הזאת ניתנת למילה "חוק", שמכריזה על המלך מבית דוד כעל בן אלוהים. ועוד לא סיימנו. הדברים רק הולכים ומשתבחים.

הפסוק האחרון שמצטטים הרבנים הוא דניאל ז' 13, "רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם". אם כך, לאור אסופת הפסוקים הזאת של הרבנים, הדמות הנעלה שתבוא בענני שמים אינה אחרת מאשר המלך מבית דוד, בן האלוהים! (זכור שמדובר במדרש רבני, לא בפרשנות של הברית החדשה). מזווית הראייה המשיחית יש לפסוק הזה בדניאל חשיבות עליונה. בהמשך הפסוק נאמר:

"ועד עתיק יומין הגיע (זה שדומה לבן אדם) והובא לפניו. שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור, וממלכתו לא תִכלה." דניאל ז' 14-13

איזו דמות נעלה ונכבדת!

עכשיו נחבר את כל הקצוות. לפי המדרש, המלך ראוי לתואר "בן אלוהים" כי... 1) אלוהים קורא לעם ישראל "בנו בכורו"; 2) הנבואות בישעיהו מדברו על עבדו הנאמן של אלוהים. אלה הן נבואות שעוסקות במפורש במשיח; 3) אלוהים אומר למלך, "שב לימיני" (תהילים ק"י) וישנה גם הנבואה על "בן האדם" מדניאל. אילולא קראתי את הדברים בעצמי במדרש תהילים הייתי חושב שיהודי משיחי חיבר את הפסוקים האלה כדי שישתמע מהם מה שמשתמע. הרי מדובר בפסוקים שהיהודים המשיחיים מרבים לצטט ביחס לישוע המשיח. והנה הרבנים משלבים אותם עם מה שנאמר על המלך מבית דוד ומייחסים את מה שנאמר בהם לבן האלוהים. רבי יוּדָן מצהיר מפורשות שהמילים "בני אתה" מתייחסות למשיח.

בתולדות עמנו קמו כמה וכמה מלכים משושלת דוד. חלקם היו דגולים, כמו דוד, שלמה, חזקיהו ויאשיהו, וכל אחד מהם היה יכול להיחשב כ"בן אלוהים". אבל איש מהם לא ישב לימין אלוהים (תהילים ק"י), לאף אחד מהם לא השתחוו כל העמים, האומות והלשונות (דניאל ז'), ורק ישוע, שקרא לעצמו "בן האדם" ו"בן אלוהים" ישוב בענני שמים (שוב דניאל ז'). הוא הגשים את הנבואות שמתועדות בנביאים ובתהילים אודות המלך מבית דוד, משיח ה'.

לפי תהילים מ"ה וישעיהו ט' מלך המשיח נקרא גם "אלוהים". נראה קודם מה נאמר במזמור מ"ה:

"יפיפיתָ מבני אדם הוּצק חן בשפתותיך, על כן בֵּירַכך אלוהים לעולם... והדַרךָ צְלַח רְכַב על דְבַר אמת וענווה; צדק ותוֹרךָ נוראות ימינך... כיסאך, אלוהים, עולם ועד, שבט מֵישָר שבט מלכותך. אהבת צדק ותשנא רֶשע; על כן משחך אלוהים, אלוהיך, שמן ששון מחבריך.
תהילים מ"ה 3, 5, 7, 8

הצאצא המלכותי הזה של דוד נקרא "אלוהים" - "כיסאך, אלוהים, עולם ועד"! יש כאלה שמציעים פירוש מאולץ שלפיו, הפסוק בעצם אומר שהכיסא הוא אלוהִי או שהכיסא הוא אלוהים. המשמעות הטבעית והברורה ביותר היא, כמובן, "כיסאך, אלוהים", כשהפנייה היא למלך מבית דוד!

כשהתחלתי ללמוד עברית באוניברסיטה ביקשתי מהפרופסור שלי, רב ישראלי מאוד ידידותי, לתרגם עבורי את מילות הפסוק. הוא השיב ללא כל היסוס, "כיסאך, אלוהים, לעולם ועד", והסביר, "הפסוק מהלל את אלוהים". ביקשתי שיקרא את המזמור כולו, שללא כל ספק פונה למלך, ולפתע נפלו פניו. איך יתכן שמלך בשר ודם יקָרא "אלוהים"? אומר שוב: זוהי המשמעות הטבעית והברורה ביותר של הפסוק, ואיש לא היה מפקפק בכך אילו פנה המזמור כולו לאלוהים.[60] אם כך, איך יתכן שמלך בשר ודם יקָרא "אלוהים"?

כמובן שכאשר משליכים את הפסוק על ישוע המשיח, אין כל קושי. אדרבה, הוא התשובה לשאלה והפתרון לקושי. אבל המזמור הזה נכתב במקור עבור "בן אלוהים" בשר ודם, ורק מאוחר יותר יִיחסו את המובן המלא שלו לישוע, המלך האחרון משושלת דוד והדגול שבהם. הכיצד?

חוקרים יהודים כפו פירוש משלהם לפסוק, בניסיון להתחמק מהמשמעות הברורה שלו.[61] יחד עם זאת, חוקרים נוצרים ומשיחיים, שייחסו את הפסוק הזה לישוע לבדו, לא תמיד הצליחו להסביר את ההקשר המקורי של המזמור, שכאמור פונה למלך בשר ודם. איך אפשר להישאר נאמנים לטקסט המקורי ולהקשר הראשוני שלו?

התשובה מאוד חשובה. היא תספק לנו מפתח שבעזרתו נוכל להבין את הנבואות המשיחיות. המילה "אלוהים" יכולה להופיע במשמעות של אלוהים, אל כלשהו, אלילים או מלאכים. בכל המקרים האלה הכוונה היא לישות שיש בה משהו מהאלוהי, מהשמיימי. כמו כן חשוב להבין שבמזרח הקרוב הקדום, המלכים של מסופוטמיה ושל מצריים נחשבו לאלוהים.[62] אבל זה לא היה המצב בישראל. אדרבה, המלכים מבית דוד נחשבו לבני אדם נישאים מעם, לבניו של אלוהים. כאן, במזמור מ"ה, העברית משתמשת במילים הברורות ביותר כדי לתאר את מעמדו של המלך כ"אלוהים".[63] אבל התפיסה הנועזת הזאת משמשת כמבוא מושלם למעמדו של המשיח כבן אלוהים. הוא אכן אלוהים! אם כך, המשמעות המוגבלת של הפסוק הזה מתייחסת למלך בשר ודם מבית דוד. והמשמעות המלאה שלו מתייחסת לישוע, המשיח מבית דוד.[64]

זה נשמע אולי מורכב מעט, אבל בעצם זה מאוד פשוט. בכל פעם שנמשח מלך חדש מבית דוד, נערך טקס. כנראה שבמהלכו הקריאו פרקי תהילים כמו מזמור ב', שמכריז שהמלך הוא בן אלוהים, משיח יהוה (ראה לדוגמה תהילים ב' 2), ומבטיח לו שליטה בעולם כולו (ראה פס' 9-8). בשלב מסוים הפכו המזמורים האלה לחלק מהתנ"ך, ובכל פעם שהמלך לא עמד בדרישות תפסה האכזבה את מקומן של הציפיות הנבואיות הגבוהות שתלו בו. אבל אלוהים הבטיח שכך יקרה. אם כך, איך יתכן שהמלכים ההם עמדו בדרכו? מתח מסוג זה הוא שגרם לעם ישראל להתחיל ולחפש בן דגול יותר לבית דוד, משיח בכל המובנים.

כשישוע המשיח נכנס לבסוף לתמונה התגשמו המזמורים המלכותיים האלה. הנה אחד שהוא באמת בן אלוהים, שבדרך יחודית היה האלוהים שבא לשכון בתוכנו, שהיה אדון על דוד, שהיה ראוי לכל ההודיה והכבוד מצד כל העמים, האומות והלשונות. וכך התגשמו בחלקם המזמורים המלכותיים בחייהם של המלכים מבית דוד, אבל את התגשמותם המלאה הם מצאו בישוע, הבן הדגול ביותר לבית דוד. רק כך אפשר להבין את פני הדברים, משום שרק כך נוציא לאור את צדקת התנ"ך ובד בבד נעשה צדק עם ההיסטוריה.

עיקרון זה תקף גם לגבי ישעיהו ט' 6-5. זוהי הכרזה נבואית אודות לידתו של מלך חדש מבית דוד, שמלכותו תיכון מעתה ועד עולם. המילים האלה התפרסמו בעולם כולו בזכות "המשיח" של הנדל.

"כי ילד יוּלד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המִשׂרה על שכמו. ויקרא שמו פלא, יועץ, אל גיבור אבי עד, שר שלום. למרבה המִשׂרה ולשלום אין קץ. על כיסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה וּלסַעֲדָה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם. קנאת ה' צבאות תעשה זאת.

מי הוא הילד הזה, ומה המשמעות של שמו? הפסוקים שקודמים לנבואה המדהימה הזאת מדברים על נפילת אשור, האויבת הגדולה של העם היהודי באותם ימים (700 שנה לפני בואו של ישוע). אם כך, ההודעה על הלידה יכלה להתייחס למלך מבית דוד, שנולד במשך אותה תקופה. אבל איש מבין המלכים שנולד באותה תקופה לא הגשים את מה שמבטיחים אותם פסוקים. קרא שוב את הפסוקים, והתעלם לרגע מהשמות שניתנו לילד. חזקיהו, המלך היחיד שהיה ירא שמים באותה תקופה, כמעט שלא הגשים אף אחת מהנבואות האלה, ועל ערש מותו הודיע לו ישעיהו הנביא שצאצאיו יצאו לגלות בבבל (ראה ישעיהו ל"ט). פרשנים אחרים, הן יהודים והן משיחיים/נוצרים, טענו שמדובר בנבואה משיחית, שכן הנביאים תמיד ראו את המשיח באופק של הנבואות שלהם. ברוח דברים אלה קורא התרגום לארמית לילד הזה "משיח".

אני מאמין שיש אמת בשתי התפיסות: המילים הנבואיות האלה, שנאמרו על מלך מבית דוד שייוולד בימיו של ישעיהו, לא התגשמו אז. הן התגשמו רק מאוחר יותר, כשהמשיח בא לעולם. זה באמת פשוט. לא שהנביאים שיקרו או שמחבר המזמור טעה. לפעמים רוח הקודש נתן להם את ההשראה לדבר על כל אחד מהמלכים לבית דוד כאילו הוא היה מלך המשיח. ההבנה הזאת תעזור לנו לפתור אי הבנות רבות שמעוררים פסוקים אלה, ושאופייניות גם לחוקרים יהודים וגם לחוקרים משיחיים ונוצרים. הפסוקים האלה התגשמו בחלקם בימים שבהם הם נאמרו, אבל הם מתגשמים במלואם בעידן המשיחי, עידן שהחל עם בואו של ישוע לעולם.

בוא נבדוק עכשיו את השמות שניתנו לילד, לפי ישעיהו ט' 5. איך אפשר לקרוא לו "פלא, יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום"? אין כל בעיה עם השמות "פלא" ו"יועץ", וגם לא עם "שר שלום", שכן את השמות האלה אפשר לייחס גם לבן אדם. גם את "אבי עד" אפשר לייחס לאדם, שכן המלך, שהוא הרועה, המגן והמנהיג של עמו, יכול להיות גם אביהם. אבל מה לגבי "אל גיבור"? התרגום לארמית עושה ניסיון שווא (אם כי אמיץ) לעקוף את הקושי הזה, וכך הגיע לנוסח הבא, "ויקרא שמו לפני היועץ הפלאי, האל הגיבור הקיים לעד, 'משיח', ושלום ישכון עלינו בימיו".[65] וכך, במקום לייחס לילד רשימת שמות ארוכה - אגב, מנהג רווח במזרח הקרוב הקדום בשעת הכתרה של מלך חדש - התרגום מייחס את השמות לאלוהים! הפתרון הזה אינו מציאותי. הוא יוצר מפלצת דקדוקית, ובכך יודה כל מתרגם וכל פרשן מכל רקע שהוא.

גירסאות יהודיות מודרניות ניסו למצוא פתרונות אחרים לבעיה, אבל המשמעות הברורה ביותר של הטקסט - בדיוק כמו במקרה של מזמור מ"ה - היא שהשמות השונים מיוחסים למלך עצמו, וביניהם גם השם "אל גיבור". ההשקפה הזאת עולה דווקא מן התלמוד (בבלי, סנהדרין, צד א) ומספרות רבנית מאוחרת יותר,[66] שמוצאת תמיכה בכתביו של הפרשן המבריק מימי הביניים, אברהם אבן עזרא. בחלק ט של חוּפּת אליהו באוצר המדרשים, כל השמות האלה מיוחסים למשיח.[67] אבן עזרא מתייחס להשקפות שמוזכרות במקומות אחרים בספרות הרבנית, ומביא את הסברו:

"הנכון בעיני כי כל אלה שמות הילד.[68] פלא שהשם עשה פלא בימיו. יועץ כן היה חזקיה ויועץ המלך. אל גיבור שהיה תקיף, שנמשכה מלכות בית דוד בעבורו. ועד כמו שוכן עד. שר שלום שהיה שלום בימיו.

יש רק בעיה אחת עם הפרשנות של אבן עזרא: הוא מסביר איך אפשר לייחס את המילה "גיבור" לחזקיהו, אבל אינו מסביר איך אפשר לייחס לו את המילה "אֵל"! שוב אנחנו עומדים מול בעיה שרק ישוע המשיח יכול לפתור: איך יכול המלך מבית דוד להיות גם אדם ובכל זאת יותר מאדם, בן דוד אבל גם אדונו של דוד, בן אלוהים וגם הבן שלו בה"א הידיעה? ישעיהו כמעט פורץ כאן את גבולות השפה כשהוא קורא למלך מבית דוד "אל גיבור", תואר ששמור ליהוה לבדו (ראה ישעיהו י' 21). זוהי האמת שעולה מהבשורה. הפסוק אומר את מה שהוא אומר, ואין כל דרך להתחמק מהעובדה הזאת: אף אחד ממלכי לבית דוד לא יכול להגשים במלואן את המשמעות של המילים האלה. אף אחד, מלבד ישוע המשיח. אם כך, התנ"ך עצמו מבהיר שהמשיח מבית דוד יהיה "בן אלוהים" בדרך מאוד יחודית, ושיהיו לו תכונות אלוהיות, שבמובן מאוד אמיתי הוא יהיה אלוהי.

שוב אנחנו רואים שרק בישוע המשיח מתחברים כל חלקי הפאזל ומוצאים את מקומם הראוי. הברית החדשה אינה מקדמת עבודת אלילים כשהיא מדברת על בן אלוהים. אדרבה, זהו השיא של תקוות ישראל, של מה שהנביאים ומחברי תהילים דיברו עליו, ההתגשמות של התנ"ך, התקווה של כל המין האנושי. ועניין הלידה מבתולה אינו איזו מיתולוגיה שאולה מהעמים הפגניים.[69] אדרבה, יש בו כדי להסביר איך בנו הנצחי של אלוהים יכול להיכנס לעולם שלנו בתור "אדם אלוהי". המקורות שלו היו גם ארציים וגם שמיימיים, כפי שהכריז המלאך גבריאל באוזני מרים, אימו של המשיח, "רוח הקודש תבוא עלייך וגבורת עליון תצל עלייך. לכן קדוש יקרא היילוד, בן אלוהים" (לוקס א' 35).[70]

כשתקרא את הברית החדשה תראה שישוע נקרא בן אלוהים משום שהוא בא מאלוהים האב, משום שהוא נולד לעלמה בתולה, משום שהיתה לו מערכת יחסים יחודית וקרובה עם אביו שבשמים ומשום שהוא המלך מבית דוד. לכך התכוון שאול כשדיבר על ישוע, "המשיח אדוננו, שלפי הבשר מוצאו מזרע דוד ולפי רוח הקודש הופגן שהוא בן אלוהים בגבורה בתחייתו מן המתים" (רומים א' 4-2).

תיאולוגים נוצרים מאוחרים יותר ניסו להסביר את המסתורין - איך יכול להיות שבן אלוהים יכול להיות גם אלוהים הבן - והכריזו שהוא קיים מקדם, שהוא לא נוצר. אבל הכרזה כזאת אינה מפחיתה מהתעלומה הקשורה באלוהים ובבנו. להיפך, היא מאירה אותה באור נוסף ומוסיפה על הפלא שבדבר. אחד עם אלוהים, ויחד עם זאת אלוהים. נקרא "הבן" ויחד עם זאת נצחי. ועכשיו, באישיותו של ישוע המשיח האלוהים מתאחד לעד עם האדם. אמת עמוקה במיוחד, האין זאת?

אני משאיר אותך עם חידה שנכתבה לפני למעלה מאלפיים וחמש מאות שנה, ושמתועדת בתנ"ך, במשלי ל' 4. הנה החידה, "מי עלה שמים וירד? מי אסף רוח בחופניו? מי צרר מים בשמלה? מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו ומה שם בנו כי תדע?"

התדע מה שם בנו? אני יודע! :) [71]


 

54. דיון בכמה מהמונחים האלה ובפולמוסים התיאולוגיים שנערכו אודותיהם ראה אצלR .P. C. Hanson, The Search for the Christian Doctrine of God (Edinburgh: T & T Clrak, 1988).
55. האריס לינוביץ', פרופסור לעברית באוניברסיטה האמריקנית של יוטה, מציין שבפסוק זה "נוצר למשיח טבע אלוהי כביכול - בתקופה שלפני הגלות - [טבע] שיהיה שלו לנצח, או כל עוד יש תוקף לטקסטים התנ"כיים האלה".Harris Lenowitz, The Jewish Messiahs: From the Galilee to Crown Heights 9new York: Oxford, 1998), 11.
56. ראה למשל פרשנותו של רש"י לתהילים ב' 7; מידע נוסף על הרקע ההיסטורי של מזמור ב' ראה בפרשנויותיהם של H. J. Krauss; Peter C. Craigie; A.A. Anderson; Franz Delitzsch.
57. ג' ביוקאנן גריי סבור שהמילה "ילידתיך" וגם המילה "יולד" בתהילים פ"ז 6-4 "הן מטאפורה שפירושה 'הביא לידי קיום' ", ובכך מפחית בצורה משמעותית מעוצמתה של המילה "ילידתיך" ממזמור ב'.G. Buchanan Gray, " 'King: The References to the 'king' in the Psalter, in their Bearing on Questions of Date and Messianic Belief", Jewish Quarterly Review 7 (1895):658-86. שאול לוין רואה בתהילים ב' 7 את "הפסוק היחיד בתנ"ך שבו אלוהים משתמש באוצר מילים שקשור ברבייה בדרך הטבע", אבל טוען ש"ההקשר של הפסוק מבהיר שמדובר באימוץ, שכן הפסוק פונה ישירות אל אדם שכבר נולד". Saul Levin, The Father of Joshua-Jesus (Bringhamton, N.Y. State University of new York, 1978), 178. גריי טוען שאילו דיבר מזמור ב' על לידה אמיתית, היה צורך להשתמש בבניין אחר (כלומר, אלוהים היה צריך לומר "הולדתיך", בעיקר כשמדובר בתפקידו של הזכר בתהליך ההולדה. ראה חיבורו של לוין, עמ' 178 הערה 4), אבל האמת היא שגם המילה "ילד" יכולה לשמש לצורך זה (לפי מספר לקסיקונים, הפועל מופיע בצורה זו בתנ"ך לא פחות מעשרים ושתיים פעם. ראה למשל שושלת היוחסין בבראשית ה' וגם בפרק י'). רש"י מפרש את תהילים ב' 7 כך שבמהלך טקס ההכתרה המלך נקרא בן אלוהים (ונמשח כמלכם של בני ישראל, שבשמות ד' 22 נקראים גם הם בן אלוהים). פרשנות זו מזכירה את זו של לוין. אבל השורש יל"ד פירושו "להביא מישהו לעולם, להביא לשלב לידה", ולא לייחס למישהו את התואר "בן".
58. ב-1988 הרציתי על הנושא במהלך הכנס השנתי של Society of Biblical Literature ("האגודה לספרות משיחית"), מתוך מסמך שעדיין לא ראה אור ונקרא "גילו ברעדה ונשקו בר (מבוסס על תהילים ב' 12-11): לקראת פתרון מספק". ראה גם כרך 3, טיעון 4.22 (הכרך עדיין לא ראה אור בעברית).
59. אם אתה מעוניין ללמוד את הנושא בהרחבה, בדוק בקונקורדנציה את המילים הבאות, על כל הטיותיהן ונגזרותיהן: עבד, השתחווה, ידה, הודה.
60.  בספרות הרבנית יש לפחות שני מקרים שבהם הפסוק הזה הוצא מהקשרו, כך שישתמע ממנו, "כיסאך, אלוהים, לעולם ועד". הפסוק משמש במקרים אלה כדי להוכיח שכיסאו של אלוהים עומד לעולם ועד. ראה אוצר המדרשים, היכלות ג'; שני לוחות הברית, ספר במדבר-דברים, פרשת שופטים, תורה אור, ב'. שני המקרים האלה מהווים עדות חותכת למה שאמרתי בגוף הפרק, שאיש לא היה מפקפק במשמעות הברורה והטבעית של הפסוק אילו הובא בהקשר אחר.
61. דיון מעמיק בהיבטים השונים שעולים מן התרגומים של תהילים מ"ה 7 - הפסוק שמצוטט באיגרת לעברים א' 8 - ראה אצלMurray J. Harris, "The Translation of Elohim in Psalm 45:7-8", Tyndale Bulletin 35 (1984):65-89; "The Translation and Significance of ho theos in Hebrews 1:8-9", Tyndale Bulletin 36 (1985):129-62. התרגום של Mitchell Dahood, Psalms 1-50, Anchor Bible (Garden City, N.Y.:Doubleday, 1966), 269, שכתב, "האלוהים לעולם ועד הושיב אותך על כס המלכות!" מצא מעט מאוד תמיכה בקרב החוקרים, אם בכלל (ובצדק). תרגום אחר של הכתובים לאנגלית, ה-NJPSV, מספק את התרגום הבא, "כיסאך האלוהי הוא לעולם ועד", על סמך דברי הימים א' כ"ט 23, הפסוק שציטט אבן עזרא בפירושו למזמור מ"ה 7. אבן עזרא פירש את הפסוק כאילו הוא אומר, "כיסאך הוא כיסא אלוהים". רש"י (לצד פרשן אלמוני שמצוטט על ידי אבן עזרא ובהסתמך על שמות כ"ב 27) מצא משמעות פחותה למילה "אלוהים", וקבע שמדובר בשר או שופט, על סמך שמות ז' 1. שים לב שבשמות ז' 1, המילה "אלוהים" אין פירושה "שופט", בניגוד לדעתו של רש"י, כפי שעולה גם מהשימוש במילה "נביא" באותו פסוק. כל זה בא להוכיח את הקושי שהפסוק במזמור מ"ה מציב בפני מתרגמים ומפרשים, במיוחד בפני אלה שבאים מרקע יהודי מסורתי.
62. ה' ג' קראוס, חוקר גרמני - מהבולטים בתחום חקר התנ"ך, מציין ש"להאלהה של המלך במזרח הקרוב הקדום יש שפע של תיעוד" H. J. Kraus, (Psalms 1-59, trans. H.C. Oswald [Minneapoliss: Augsburg, 1988], 455). הוא מתרגם את מזמור מ"ה 7 כ"כיסאך, האלוהי, (עומד) לעולם ועד". לדברי ג'והן ג' קולינס, אחד המומחים המובילים בחקר מגילות ים המלח, "כבר בתנ"ך יש רמזים לאלוהות בחלק מהמזמורים, וללא ספק במזמור מ"ה 7, שם המלך נקרא 'אלוהים' ". ראה מחקרו החשוב, John J. Collins, The Scepter and the Star: The Messiahs of the Dead Sea Scrolls and Other Ancient Literature (New York: Doubleday, 1995), 208.
63. שים לב לשימוש במילה "אלוהים" בשמואל א' כ"ח 13. השווה גם עם תרגום השבעים.
64. היהודים מאמינים שבכל דור יש משיח שיתגלה אם עם ישראל יהיה ראוי לכך (ראה בבלי, סנהדרין צד א, הגורס שאלוהים רצה להכתיר את חזקיהו כמשיח, אבל חזקיהו לקה בחסר). אם כך, במובן התיאורטי, חלק מהנבואות המשיחיות יכלו להתגשם כבר בדורו של הנביא שניבא אותן, אבל הן בעצם לא יתגשמו עד שיתגלה המשיח. ראה טיעון 3.24.
65. לפי מדרש בראשית רבה פרשה צ מה ומדרש רות רבה, פרשה ז ב טו (וילנא), ז ג (לרנר), הפסוקים האלה מדברים על שש המידות של חזקיהו; ראה גם פסיקתא רבתי מו ד, המייחסת את השמות האלה לחזקיהו; ראה גם אוצר המדרשים (אייזנשטיין), עמוד תקה, פרק השמונה.
66. תרגום חופשי מארמית של "ואתקרי שמיה מן קדם מפלי עיצא, אלהא גיבָּרא, קיים עלמיא, משיחא, דשלמא יסגי עלנא ביומוהי". ישעיהו ט' 5. מקראות גדולות, כתר, 1992.
67. ראה גם אוצר המדרשים (אייזנשטיין), עמוד קסב ד"ה.
68. הפרשנות של אבן עזרא סותרת את הטיעון שלפיו בתנ"ך, שמות כמו ירמיהו (יהוה ירומם) או ישעיהו (יהוה יושיע) או יהושפט (יהוה שופט) מספרים לנו על אלוהים ולא על האדם שנקרא באותו שם. ולכן שמות כמו "אל גיבור" מעידים על יהוה, לא על הילד. הטיעון הזה אינו תופס בשל כמה סיבות: 1) בתנ"ך, שמות רבים משקפים את אישיותו של האדם עצמו; לשלמה ניתן השם ידידיה (ידידו של יהוה) משום שאלוהים אהב אותו, ויעקב קיבל את שמו משום שאחז בעקב אחיו. 2) אפשר לקרוא למישהו רפאל (שפירושו אלוהים ריפא או ירפא), אבל אל גיבור זה כבר עניין אחר לגמרי! 3) אפילו התרגום לארמית מכיר בכך שהמלך בפסוק נקרא שר שלום משום שיהיה שלום בימיו. אין ספק שהשמות מתארים את הילד, לא את אלוהים.
69. ראה כרך 3, טיעון 5.9. ראה גם Oskar Skarsaune, The Incarnation: Myth or Fact?, trans. Trygve R. Skarsten (St. Louis: Concordia, 1991).
70. יש הקבלה מדהימה לפסוק הזה במגילות ים המלח (זכור, המגילות הן מסמך יהודי, לא נוצרי), שנכתבו כמה עשרות שנים אחרי ישוע. במגילה שנקראת "בן האל" (4Q246) מסופר על דמות משיחית שתיקרא בן האלוהים, בן לאל עליון. נאמר שם שהחרב תחדל מן הארץ ושהכל יכבדו אותו. דיון על כך ראה אצל Collins, The Scepter and the Star, 155. טקסטים אפשריים נוספים המדברים על בן אלוהים ראה שם, עמ' 165-164. לדיון כללי עם הפניות ראה שם, עמ' 172-154.
71. ללא כל קשר לפירוש שאפשר לתת לפסוק הזה אני מביא אותו כאן כנקודת מוצא לדיון. בעניין הקשיים שהוא מציב בפני הפרשן היהודי המסורתי ראה מלבי"ם על משלי. חמשת חלקי הפסוק מציגים סדרת שאלות בנוגע לבריאת העולם, ובאחרונה שבהן "השואל היה מתפלסף כדעת הפילוסופים, שמן העילה הראשונה נאצל עלול ראשון, שהוא השכל הנאצל, שקראו אותו בשם 'בן' להמאציל העליון". כלומר, השואל מנסה להבין את הגורם הראשוני מאחורי בריאת העולם - את השכל הנאצל שברא את היקום. ויש כאלה שקראו לשכל הזה "בן המאציל העליון". לדברי החוקר הנוצרי של התנ"ך אלן פ' רוס, "לפי המדרש, ה'בן' הוא ישראל. מקורות אחרים [גורסים] שזהו דֶמיוּרג (הגנוסטים כינו בשם זה את יוצר העולם, הכפוף לאל העליון), הלוגוס, או הקבלה פואטית למילה 'שְמוֹ' [שמופיעה בתחילת הפסוק]. פרשנים נוצרים/משיחיים מוצאים כאן הקבלה לבן האלוהים (ציפייה מרומזת להתגלות המלאה שמתועדת בברית החדשה)" Akken P. Ross, "Proverbs", Exopsitor's Bible Commentary (Grand Rapids: Zondervan, 1979). לדברי רש"י, המילים "מה שמו ומה שם בנו" פירושן, "אם תאמר [ש]כבר היה דוגמתו, אמור מה שם בנו, איזו משפחה יצאה ממנו, ונדע מי הוא".
...