שאלה:

לפי התורה (דברים י"ג) ישוע היה נביא שקר כי הוא לימד אותנו לעבוד אלילים (כלומר שלושה אלילים, כולל האלוהים ישוע) - אלילים שאבותינו לא הכירו ולא עבדו מעולם. המצב הזה מרוקן את הניסים שהוא חולל מכל משמעות.

השאלה נענתה:

תשובה:

שלום לרב! האם קראת פעם את מה שלימדו ישוע ותלמידיו? "ואהבת את ה' אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך" (מרקוס י"ב 30). לך בעקבותיו. ציית לו. ישוע הפנה את כולם אל אביו שבשמים - באמצעות הניסים שהוא חולל, הדברים שאמר ואורח חייו. הוא חי, מת וקם לתחייה כדי לפאר את אביו. אם כך, ישוע היה נביא נאמן ואמיתי.

כבר דנתי באריכות על נושא האחדות של אלוהים ועל אלוהותו של המשיח כתשובה לשאלה אחרת פה (""). הראיתי שמדובר באמונה באל אחד, אמונה שתואמת כליל את התנ"ך, בתנאי שמבינים אותה כראוי. כמובן שבמשך השנים נפערו תהומות עמוקים של חוסר הבנה בין הנוצרים והיהודים. הספרות הרבנית המוקדמת ציירה תמונה שלפיה, תלמידיו של ישוע עבדו שלושה אלים,[72] בעוד שהפסלים של ישוע, מרים והקדושים שיצרה הכנסייה הקתולית התרחקו יותר ויותר מהאמונה הטהורה של הברית החדשה. אבל אלה הן חריגות ואי הבנות, וכל קורא כן של הברית החדשה יגיע למסקנה שישוע ותלמידיו כיוונו את כל חסידיהם אל האלוהים האחד, וציוו עליהם לעבוד אך ורק אותו.

היות שכבר הקדשתי זמן ניכר לנושאים האלה, אביא כאן רשימת פסוקים מייצגים מהברית החדשה. כך תוכל להיווכח בעצמך שישוע לא היה נביא שקר בשום פנים, צורה ואופן, ושהוא לא התעה את העם או גרם להם לעבוד אלילים זרים. אדרבה, הוא הפנה לאלוהים את כל אלה שהלכו אחריו.

הניסים שהוא חולל פיארו אך ורק את אלוהים:

"באו אליו המון עם רב ואיתם פסחים, נכים, עיוורים, אילמים ורבים אחרים שהונחו לרגליו, והוא ריפא אותם. כראות העם אילמים מדברים, נכים בריאים, פסחים מהלכים ועיוורים רואים, נתמלאו פליאה ושיבחו את אלוהי ישראל.

מתי ט"ו 31-30

"תדהמה אחזה את כולם, ובלב מלא יראה היללו את אלוהים ואמרו, "נפלאות ראינו היום!"

לוקס ה' 26

"הוא התקרב אל מורד הר הזיתים וכל קהל התלמידים החל לשבח את אלוהים בשמחה ובקול גדול על כל נפלאות אשר ראו.

שם, י"ט 37

גם הדברים שישוע לימד פיארו את אלוהים. הנה רק כמה דוגמאות מיני רבות:

"כך יָאֵר נא אורכם לפני בני אדם, למען יראו את מעשיכם הטובים ויכבדו את אביכם שבשמים... אֶהבו את אויביכם והתפללו בעד רודפיכם, למען תהיו בנים לאביכם שבשמים, כי הוא מזריח שִמשוֹ על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים... לכן הֱיו שלמים, כמו שאביכם שבשמים שלם הוא."

מתי ה' 16, 45-44, 48

"הישמרו מלעשות את "צדקתכם" לפני בני אדם מתוך כוונה שיראו אתכם; אם תעשו כן, אין לכם שכר אצל אביכם שבשמים." שם, ו' 1

"לכן כך התפללו אתם, "אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך, יעשה רצונך כבשמים כן בארץ". פס' 10-9

מלכות אביו ורצונו עמדו במוקד חייו של ישוע ופעילותו. הוא זה שסלל את הדרך אל האב - לא לאיזה אל חדש ונוכרי, אלא לבורא העולם ולאדון כל הארץ. ישוע אמר, "אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי" (יוחנן י"ד 6). הוא הפנה אל אביו את כל האנשים שבאו אליו:

"אתם [השומרונים] משתחווים למה שאינכם מכירים, אנחנו משתחווים למה שאנו מכירים, שהרי הישועה מאת היהודים היא. אולם תבוא שעה, ועתה היא, שעובדי האל האמיתיים ישתחוו לאב ברוח ובאמת, כי עובדי אל כאלה מחפש לו האב." יוחנן ד' 23-22

"אני באתי בשם אבי ולא קיבלתם אותי; אם יבוא אחר בשם עצמו - אותו תקבלו... אילו אלוהים היה אביכם, הייתם אוהבים אותי, שכן אני מאת האלוהים יצאתי ובאתי.

שם, ה' 43; ח' 42

לאור זאת היה זה אך טבעי שכאשר נולד יוחנן המטביל, זה שסלל את הדרך למשיח, אמר אביו הקשיש זכריה את המילים הבאות בהשראת רוח הקודש:

"ברוך אדוני אלוהי ישראל, אשר פקד את עמו ופדות שלח לו. והצמיח לנו קרן ישועה בבית דוד עבדו (כדבר אדוני מעולם ביד נביאיו הקדושים), להושיענו מיד אויב ומיד כל שונא -לעשות חסד עם אבותינו ולזכור לעולם בריתו, אשר נשבע לאברהם אבינו: להצילנו מיד אויב, לתיתנו לעובדו באין מורא, בקדושה וצדק לפניו כל ימינו.
לוקס א' 75-68

אלוהים עמד לשלוח את הגואל והפודה כדי שעמו, העם היהודי - וגם הגויים - יוכלו "לעובדו באין מורא, בקדושה וצדק לפניו כל ימינו". קשה לקרוא לזה עבודת אלילים או דת חדשה! הרי זוהי ההתגשמות של תורת משה.

הדברים שאמרו תלמידיו היהודים של ישוע, כפי שהם מתועדים בברית החדשה, נוגעים באותם נושאים בדיוק, ועם אותם דגשים: דרך ישוע המשיח אנחנו יכולים לקשור מערכת יחסים קרובה עם אלוהי האמת האחד והיחיד, ואלה שהולכים בעקבות המשיח צריכים לספר עליו לעולם כולו.

·בחג השבועות, כשהתלמידים התמלאו ברוח הקודש, האנשים שנאספו בעיר מכמה מדינות שמעו אותם "מספרים בלשונותינו את גדולות האלוהים!" (מעשי השליחים ב' 11). כמה דקות אחר כך נעמד כיפא והחל לדבר אל הנוכחים. הוא הבהיר ש"ישוע מנצרת [הוא] איש שנתאשר לכם מטעם אלוהים בגבורות ובניסים ובאותות אשר האלוהים עשה על ידיו בתוככם, כפי שאתם עצמכם יודעים" (פס' 22).

·כאשר החל מספרם של תלמידי ישוע לגדול במהירות, הם התמידו להיות יום יום "לב אחד בבית המקדש, והיו בוצעים את הלחם בבתיהם, אוכלים את מזונם בשמחה ובתום לב ומשבחים את אלוהים. הם מצאו חן בעיני כל העם, והאדון הוסיף עליהם יום יום את הנושעים" (פס' 47-46).

·כאשר נרפא הפיסח ליד המקדש, הוא "קפץ ...ועמד על רגליו. מיד הלך ונכנס איתם [עם כיפא ויוחנן] לבית המקדש, כשהוא מהלך ומקפץ ומהלל את אלוהים" (שם, ג' 8). הנה ההסבר שנתן לכך כיפא, "אלוהי אברהם ויצחק ויעקב, אלוהי אבותינו, פיאר בכבוד את עבדו ישוע אשר מסרתם אותו וכפרתם בו לפני פילטוס - כאשר החליט לשלחו לחופשי" (פס' 13). אלה הדברים שהתרחשו בקהילה הראשונה של המאמינים.

·שאול כתב למאמינים בתסלוניקי, שעבדו אלילים עד שנושעו זמן קצר לפני כן והחלו לעבוד את אלוהי האמת, "לבסוף, אחי, אנו מבקשים מכם באדון ישוע ומפצירים בכם: קיבלתם מאיתנו איך עליכם להתנהג ולמצוא חן בעיני אלוהים". ואז הוא מוסיף, "וזהו רצון האלוהים: שתתקדשו, שתתרחקו מן הזנות, שכל אחד מכם ידע לקחת אשה בקדושה ובכבוד, לא בתאוות זימה כדרך הגויים אשר אינם יודעים את אלוהים... הן אלוהים לא קרא אותנו לטומאה, כי אם לקדושה. על כן הדוחה זאת, לא אדם הוא דוחה, אלא את אלוהים הנותן לכם את רוח קודשו" (הראשונה לתסלוניקים ד' 1, 5-3, 8-7).

·כיפא עודד את קוראיו ברוח דומה, "היטיבו את דרכיכם בגויים, כדי שיתבוננו במעשיכם הטובים ויהללו את אלוהים ביום פקודה על אותם הדברים שבגללם השמיצו אתכם כעושי רעה... התנהגו כנאשים חופשיים, לא כאנשים המחזיקים בחופש ככסות לרשע, אלא כעבדי אלוהים... נהגו כבוד בכל אדם; אהבו את האחים; יראו את אלוהים; כבדו את המלך" (הראשונה לפטרוס ב' 12, 17-16).

אין סוף לדוגמאות שאפשר לתת בעניין זה. בברית החדשה יש יותר מאלף ומאתיים אזכורים של אלוהים - כשהכוונה היא לאלוהי אברהם, יצחק ויעקב. הנקודה ברורה: ישוע המשיח, הנביא האמיתי והנאמן, הפנה את כל בני האדם לעבודת אלוהי האמת. זוהי נקודה שראוי לתת עליה את הדעת, שכן בעניין זה הוא היה הנביא היעיל והמצליח ביותר שהתהלך אי פעם עלי אדמות. בזכותו - מאות מיליוני גויים אוהבים את אלוהים ועובדים אותו, משרתים אותו וסוגדים לו.


72. "לא נתקלתי [בספרות הרבנית] בקטע כלשהו שטיפל ברצינות בתפיסה הנוצרית של השילוש, או שמנסה להראות שאחדות, שהיא בטבעה פשוטה וטהורה, היא תפיסה נעלה ואמיתית יותר של הטבע האלוהי מאחדות של שילוש או שילוש בתוך אחדות. היכן שהרבנים מתייחסים לעניין המינים (כופרים, כתות ולפעמים נוצרים), הם תמיד מציגים את המינים האלה כמי שמאמינים באלים רבים. במילים אחרות, תורת השילוש (כשכבר מתייחסים אליה [הרבנים]) מתפרשת [אצלם] כתלת-אלוהות (כאמונה בשלושה אלים נפרדים), אבל זה היה, ועודנו, עיוות קשה במיוחד של התורה המקורית. לכן ה'תשובות' אינן מעניינות במיוחד בימינו, משום שהן שכיחות וברורות מאליהן".C.G. Montefiore & H. Loewe, A Rabbinic Anthology (New York, Schocken, 194), 7.
...