שאלה:

בספר ישעיה פרק ו כתוב שחטאיו של ישעיה כופרו על ידי נגיעת גחל בישפתיו ולא על ידי דם

השאלה נענתה:

תשובה:

שלום עזריאל! :)

 

בפסוק 5 הנביא מציין את תגובתו כשעמד מול כיסא כבודו של אלוהים:

"וָאומַר אוֹי־לִי כִי־נִדְמֵיתִי, כִּי אִישׁ טְמֵא־שְׂפָתַיִם אָנוכִי, וּבְתוֹךְ עַם־טְמֵא שְׂפָתַיִם, אָנוכִי יוֹשֵׁב; כִּי, אֶת־הַמֶּלֶךְ יהוה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי."

כשאנו מדברים על אלוהים אנו מבינים שהוא רם ונישא. אנו מתארים אותו במילים גבוהות ואף מתכוונים לכך. אך למרות כל זאת, אנו לא מפנימים את גודלו, הודו וקדושתו. עוצמת קדושתו של אלוהים התבהרה לישעיהו הנביא כאשר הוא עמד מולו, כאשר אפסותו של האדם עמדה מול גדולתו ונצחיותו של אלוהים. במעמד זה ישעיהו הבין עד כמה חוטא האדם, ועד כמה אין לאדם זכות להתקרב ולעמוד מול אלוהים. בגלל הבדלי הקדושה זעק ישעיהו:

"אוֹי־לִי כִי־נִדְמֵיתִי", שמשמעו – "אבוי כי נדונתי למוות".

תגובתו של ישעיהו צריכה לעמוד לנגד עינינו כל חיינו:

אנו חוטאים, ואילו ה' דורש קדושה שאין לנו.

מה עושים? מה קרה לישעיהו הנביא כך שיכל לעמוד מול כבוד אלוהים ולשוחח עמו?

פסוקים 6-7:

"וַיָּעָף אֵלַי, אֶחָד מִן־הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ רִצְפָּה; בְּמֶלְקַחַיִם, לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ; וַיַּגַּע עַל־פִּי, וַיּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל־שְׂפָתֶיךָ; וְסָר עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר."

אחד השרפים ניגש אליו ובידו גחל רותח מהמזבח מול כיסא אלוהים. המלאך נגע בשפתי הנביא עם הגחל ואמר לו:

"וְסָר עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר."

בספר ויקרא פרק טז 13 אנו למדים שגחלים חיים מובלים לקודש הקודשים על-ידי הכוהן הגדול ביום הכיפורים. גם אז התוכן מתקשר לסליחת חטאים.

ניתן לחשוב שסליחת חטאים הנה מעשה פשוט של נגיעת גחל על השפתיים, אך לא כך הדבר! נגיעת הגחל החי היוותה סמל. נא לא לשכוח שהגחל החי בא מהמזבח. זה היה חלק ממחיר שניתן. המחיר המלא של סליחת החטאים מתואר בפרק נג. שם הנביא מתאר איך אלוהים בכבודו ובעצמו שילם בדמו את מחיר כפרת החטאים של כל אחד מילדיו. סליחת החטאים שאלוהים נותן לנו עלתה בדם – בדמו שלו.

לסיכום - לא ניתן לשלוף פסוק מהקשרו כדי לנסות לבנות תיאולוגיה ותיאוריה חדשה (אלוהים הרי לא יסתור את הציווי של עצמו בויקרא י"ז:י"א). יש לקחת כל פסוק במקרא בהקשר של הפרק, וכל פרק בהקשר של הספר, וכל ספר בהקשר של התנ"ך כולו.

...