שאלה:

לא הבנתי את העניין... למה ישוע נקרא 'משיח היהודים' ו'מלך היהודים' אם הוא גם מושיע את הגויים? ולמה יש דבר כזה 'העם היהודי' אם כל בני האדם שווים בעיניו של ישוע? והאם אמונה של יהודי במשיח שווה יותר מאמונתו של גוי במשיח?

השאלה נענתה:

תשובה:

היי אילנית, שאלה מצוינת! נבקש להשיב משתי נקודות מבט: של התנ"ך ושל כתבי הברית החדשה.

 

מזווית הראייה של התנ"ך

מחד גיסא, מלמד המקרא כי המשיח והברית החדשה נועדו לעם ישראל וניתן למצוא זאת באופן מובהק בקטעים כגון ישעיהו נ"ג ("מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ", פס' 8) וירמיהו ל"א ("וְכָרַתִּי, אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה", פס' 31). מאידך, קטעים אחרים מעידים על כך שתפקיד המשיח להביא מזור גם לגויים; הנה לדוגמא שלושה קטעי נבואות אשר שופכים אור יקרות על משרתו של המשיח.

1- נפתח עם בראשית מ"ט 10, שם מברך יעקב אבינו את יהודה, ואומר לו: "לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים". דהיינו, השלטון והחקיקה לא יסורו/יילקחו מידיה של יהודה עד שיבוא שילה (=מלך המשיח, ע"פ חז"ל)  ולו – למלך המשיח – יקהת (כלומר: יישמעו/ייציתו/יכנעו/ידרשו)  עמים. על כך שהשם "שילה" מזוהה עם אחד משמותיו של המשיח, ניתן לקרוא במסכת סנהדרין צ"ח, ע"ב, שם נאמר מפורשות: "ורבי יוחנן אמר: למשיח, מה שמו? דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו, שנאמר: 'עד כי יבא שילה'". לעניינו, שני הדברים החשובים אשר ניתן ללמוד מקטע זה הם: 1) כאשר יבוא "שילה", ידרשוהו דווקא הגויים; 2) שילה מזוהה ע"י חז"ל עם שמו של מלך המשיח.

2- הקטע הבא לקוח מפרק העוסק כמעט כולו בביאת המשיח – ישעיהו י"א 10: "וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד". ברור מהקטע הזה כי הגויים הם אלו אשר ידרשו לשורש ישי. אך הבה נברר מיהו אותו "שרש ישי אשר עמד לנס עמים". שימו לב לפרשנותו הבלתי מתפשרת של רש"י: 1) "לנס עמים - יהיה הוא לכל העמים כמו נושא הנס אשר הדרך הוא שכל אנשי החיל הולכים אחריו כן ידרשו כל העובדי כוכבים אל המשיח ואחריו ילכו לעשות מה שיצוום"; 2) "שורש ישי - משיח היוצא משורש ישי". שורש ישי אם-כן איננו מזוהה, אלא עם המשיח בכבודו ובעצמו. ומעניין ביותר שאותו משיח, לפי הקטע, ימשוך אחריו דווקא את הגויים, אשר מצידם ידרשוהו וילכו אחריו.

אפרופו עתיד הגויים, תנו דעתכם לפרטי הפולמוס התלמודי הבא: "רבי הרואה מרקוליס אומר: ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים. ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו ומכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך. ובחוץ לארץ אין צריך לומר: והשב לב עובדיהם לעבדך, מפני שרובה גוים". אך תראו מה עונה לו רבי בן אלעזר: "רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים [גוים] להתגייר".  דהיינו, הגויים יקבלו על עצמם את האמונה היהודית שתוגש להם על-ידי יהודים. ולא סתם ע"י היהודים, כי-אם ע"י המשיח היהודי בכבודו ובעצמו, כפי שמדגיש המדרש: "אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא שנא' (ישעיה יא): אליו גוים ידרושו, לא ישראל".

3- הקטע השלישי והאחרון לקוח מישעיהו מ"ט 3-6: "וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי. וְעַתָּה אָמַר יְהוָה, יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו וְיִשְׂרָאֵל לא [לוֹ] יֵאָסֵף, וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי [וּנְצוּרֵי] יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ". הבה נברר ונבאר 3 דברים חשובים מקטע מדהים זה: 1) מיהו אותו "עבדי" אשר מנהל שיחה כה גלויה עם ה'?; 2) על מה מלין אותו עבד ועל מה הוא כואב?; 3) מהי התשובה אשר נותן לו ה' בפסוק האחרון בקטע?

א) לדאבוני, בחרו הפרשנים המסורתיים (רש"י, מצודת דוד ומצודת ציון) להתחמק מן המובן מאליו ולכן לא הודו כי העבד אשר עימו משוחח ה' איננו אלא מלך המשיח. אך בירור מעמיק יותר מגלה כי אין מנוס ממסקנה זו. הביטוי "אור גוים" מופיע במקרא פעמיים בלבד, ושתיהן מתוך אותו ספר: א- ישעיהו מ"ב 6; ב- וישעיהו מ"ט 6. באופן מפתיע, ההקשר בשני המקרים האלו הינו משיחי באופן מובהק.

והנה, כאשר מחפשים את הפרשנות המסורתית לישעיהו מ"ב 6, מגלים כי אחד מן הפרשנים עזר אומץ והעיז לומר כי "קראתיך בצדק - על המשיח יאמר, מה שקראתי בשמך על ידי הנביאים הוא בצדק ודבר המתקיים" (מצודת דוד). אם-כן, לפי מצודת דוד, המשיח בעצמו, הוא מי שאמור להאיר את עיני הגויים. ואם ישעיהו מ"ב 6 עוסק במשיח, אין סיבה לא להניח שגם ישעיהו מ"ט 6 (כאמור, הקטע השני והאחרון עם הביטוי "אור גוים") ידבר על מלך המשיח.

ב) לאחר שמצאנו כי עבד ה' אשר עימו מדבר ה' איננו אלא המשיח, הבה נברר על מה הוא מלין בפנייתו לה'. כאמור, בפסוק 4 מצר עבד ה' ואומר: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי". רש"י אומר: "ואני אמרתי - לריק יגעתי כשראיתי שאני מוכיחם ואינם שומעים". רוצה לומר, העבד חושש כי עבודתו הקשה היתה לשווא משום שישראל אינם שומעים בקולו ואינם נאספים אחריו. כואב לו כי דווקא עמו אינו שומע אליו והוא מן הסתם חש מאוכזב ומתוסכל.

ג) אך התקווה לא מאחרת לבוא כאשר עונה לו ה': "וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי [וּנְצוּרֵי] יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ". רש"י ומצודת דוד מסכימים ואומרים פחות או יותר את אותו הדבר: "נקל מהיותך וגו' - מתנה קטנה היא בעיני שתהא לך זאת לבדה שתהא לי עבד להקים את יעקב ולהשיב אלי נצורי ישראל והנני מוסיף לך עוד ונתתיך לאור גוים" (רש"י).  במילים אחרות, ה' מבקש לעודד את המשיח וכביכול לומר לו: אל תתאכז מכך שישראל עדיין אינם הולכים אחריך; הלא קל מדיי עבורי שרק ישראל יפנו אליך; תוכניותיי גדולות יותר: קודם הגויים ידרשוך, אח"כ גם ישראל יצטרפו.

 

מזווית הראייה של הברית החדשה

כאשר בוחנים את תפקיד המשיח לפי כתבי הברית החדשה נתקלים דפוס זהה; דהיינו, מצד אחד, הסתובב המשיח בגבולות ישראל והכריז את בשורת מלכותו רק לעמו; ומצד שני, כמעט באותה נשימה, שלח ישוע המשיח את תלמידיו להפיץ את הבשורה, החל מירושלים ומיהודה וכלה בעולם כולו -  אל כלל משפחות האדמה.

כאמור, כשהתגשמה הברית החדשה בישוע המשיח, נעשתה הפנייה ליהודים בראשונה ורק לאחר מכן לגויים (רומיים א' 16); החל מירושלים ורק אחר-כך עד קצה הארץ (מעשי השליחים א' 8). ישוע בן-דוד הדגיש כי הישועה, מן היהודים היא (יוחנן ד' 22); כי לא בא אלא אל הצאן האובדות של בית ישראל (מתי ט"ו 24) ; לכן אין תמה אפוא מדוע בחר להסתובב ולהכריז את בשורת מלכות השמים דווקא בבתי הכנסת (מתי ד' 23, מרקוס א' 39, לוקס ד' 44).

ישוע המשיח נולד בא"י, להורים יהודים; הוא גדל כיהודי; עבר ברית מילה (לוקס ב' 21); חגג בר-מצווה בכותל (לוקס ב' 42); פקד את בית הכנסת בקביעות (לוקס ד' 16); עלה לתורה (לוקס ד' 17); חגג עם תלמידיו את מועדי ישראל (למשל: במתי כ"ו 17, וביוחנן י' 22-23); ואפילו נקבר לפי כללי המסורת היהודית (יוחנן י"ט 40). תלמידיו הראשונים של המשיח היו כולם יהודים ומספרם מקביל למניין שבטי ישראל (מתי י' 2-4); שאול השליח, תלמיד נוסף של ישוע, היה יהודי ירא שמים, תלמיד-חכם אשר למד בישיבתו של רבן גמליאל (מעשי השליחים כ"ב 3); ולפני שהגיע לאמונה בישוע, היה שותף פעיל בהסגרתם ובהוצאתם להורג של יהודים משיחיים (מעשי השליחים כ"ב 4). לאחר שנהיה לתלמידו של ישוע, לא נמנע מלהכריז את אמונתו בבתי הכנסת (מעשי השליחים י"ז 1-2), לאחיו היהודים. ברור אם-כן, כי מדובר באמונה יהודית, במשיח יהודי ובתלמידיו היהודים שהמשיכו את מורשתו.

תלמידיו של ישוע הקפידו לדבוק במגמה בה החל משיחם ודאגו להכריז את בשורת המשיח לבני ישראל בבית המקדש ובבתי הכנסת מדי שבת בשבת (מעשי השליחים, פרקים: ג', ט', י"ג, י"ד, ט"ו, י"ז, י"ח, י"ט). ברם להיסטוריה, מסתבר, יש חוש הומור בריא; לפני קרוב לאלפיים שנה עלתה השאלה האם וכיצד יכולים הגויים לקבל את הברית החדשה (מעשי השליחים ט"ו). בספר מעשי השליחים פרק י' אף מתואר עד כמה השתוממו תלמידיו של ישוע המשיח כאשר נשפך רוח הקודש גם על הגויים. כיום נראה כי התהפכו היוצרות והשאלה הפכה להיות: כיצד, ריבונו של עולם, יכולים יהודים לקבל את הברית החדשה ולהאמין בה?! ובכן, לא רק שהם יכולים, אלא שהברית החדשה נכרתה בראש ובראשונה דווקא עבורם!

לסיכום, נמצא כי יש התאמה מוחלטת בין המסר העולה מהתנ"ך, לזה הנגלה מכתבי הברית החדשה; למרות – ואולי בגלל – היותו של המשיח מלך היהודים, לא נותרה לו ברירה אחרת זולת להוות אור וישועה גם לגויים; כך נבאו הנביאים מקדם וכך בדיוק התגשמה תכניתו של האלוהים בברית החדשה!

מכאן גם מתבררות מאליהן שאלותיך האחרות: "למה יש דבר כזה 'העם היהודי' אם כל בני האדם שווים בעיניו של ישוע? והאם אמונה של יהודי במשיח שווה יותר מאמונתו של גוי במשיח?".

התשובה היא שמבחינת הדרך לישועה ולקשר חי ואמתי עם אלהים, אין הבדל בין יהודי לגוי (גלטיים ג' 28; קולוסים ג' 11) ואמונתו של יהודי אינו שווה יותר מאמונתו של הנכרי; אלהים אינו נושא פנים לאיש (לוקס י"ח 2) ורצונו הוא שאוהביו יאמינו וישתחוו לו ברוח ובאמת (יוחנן ד' 23-24). במקרה הזה, אין לעם ישראל פרוטקציה או מעמד מיוחד בשל זכות אבות (שם, ח' 33-34) וגם היהודים חייבים להאמין בבן כדי לבוא אל האב (שם, י"ד 6; כ' 31; יוח"א ה' 12-13).

בנוגע לשאלת העם היהודי, כתבי הקודש ללא ספק מלמדים כי יש לה' יחס שונה ותכנית מיוחדת השמורים לעמו ישראל; והדבר בה לידי ביטוי באופן מופגן וברור הן בתנ"ך,<!--[if !supportFootnotes]-->[1]<!--[endif]--> הן בברית החדשה.<!--[if !supportFootnotes]-->[2]<!--[endif]--> קצרה יריעה זו מלהכיל תשובה מלאה ומספקת לשאלה זו ולכן נעודד אותך לדרוש בכתובים ולגלות זאת בעצמך.

 

<!--[if !supportFootnotes]-->
<!--[endif]-->

<!--[if !supportFootnotes]-->[1]<!--[endif]--> למשל: שמות ד' 22; דברים ל"ב 8; ישעיהו מ"ה 4, מ"ט 3; זכריה א' 14-15; מלאכי א' 3; מזמור פ"ג' מזמור ק"ז ועוד.

<!--[if !supportFootnotes]-->[2]<!--[endif]--> לדוגמא: מתי ט"ו 24-26, כ"ה 31-46; רומיים ט'-י"א; אגרת יעקב א' 1; פטר"א א' 1-2 וכו'.

...