שאלה:

שלום. אני מאמין בישוע המשיח, אולם אני נתקל בקושי בכתביו של שאול השליח. למה ביטל התורה ומצוותיה? ישוע לא בישר בשורה שכזאת ואמר שבא לקיים ולא להפר. נגיד לדוגמא שמאמין משיחי לא גונב ולא רוצח כי אסור לרצוח ולגנוב אבל באותה צורה ה' ציווה לשמור את השבת ואת שנת השמיטה... למה לא, נבחר רק את חוקי המוסר כי ככה יותר נח לגויים לקבל את ישוע. האם אתם היהודים המשיחיים באמת יהודים או נוצרים שמשלים את עצמכם ומכנים את עצמכם יהודים? כי בלי תורה מתה יהדותכם. האם ניתן לקבל את פאולוס כדובר אמת?

השאלה נענתה:

תשובה:

 בחקר כתבי הברית החדשה רווחת דעה הגורסת כי קיים הבדל גדול בין תורתו של ישוע (כפי שהיא מוצגת בבשורות) לבין תורתו של שאול הטרסי. לכן יש הטוענים כי אם עד הופעתו של שאול לא היתה הנצרות אלא זרם אחד ביהדות בית שני, הרי שהיה זה שאול שלקח את המסר ואת הכוונת הבשורות ושינה אותם לגמרי בכך שהקים דת חדשה המתאימה לגויים כולם.[1] לעניות דעתי, כתבי הברית החדשה מוכיחים מעבר לכל ספק כי לדעה זו אין כל בסיס להישען עליו. להלן ארבעה טיעונים המחזקים את דעתי:

ראשית, יש לקחת בחשבון כי רוב החוקרים של התקופה מסכימים כי איגרותיו של שאול נכתבו לפני בשורות השליחים. אך כפי שנראה בהמשך, מלאות איגרות אלו בהתייחסויות ישירות ועקיפות למסריו של ישוע, כפי שהם באים לידי ביטוי בארבע הבשורות. דבר זה מעיד אפוא על-כך ששאול כנראה הכיר את הבשורות עוד בשלבים בהם הן עברו בעל-פה והוא אף הושפע מהן רבות.

שנית, שאול השליח מדגיש עד כמה חשוב היה לו לשמור על בשורת האדון מפני תורות זרות. באיגרת הראשונה אל-קורינתיים, פרק ט"ו, מגלה שאול פרט מעניין כאשר הוא אומר בפסוק הראשון כי את הבשורה אשר הוא מבשר, הוא בעצמו קיבל. שאול מדגיש פרט זה כאשר הוא חוזר על-כך שנית בפסוק 3 של אותו פרק.

גם מן האיגרת אל-הגלטיים, פרק א', ניתן ללמוד עד כמה חשוב היה לו לשאול להיצמד לבשורת המשיח (פס' 6-10). בפסוקים 18-19 מוסיף שאול ומספר על פגישתו עם כיפא ויעקב שלוש שנים לאחר שקבל את האמונה ללבו (יש להניח כי בפגישתם הם לא שוחחו על מזג האוויר, כי-אם על מהות הבשורה). בפרק ב' של אותה איגרת שאול מדווח כי מקץ 14 שנה הוא שב ועלה לירושלים ושם נפגש בשנית עם עמודי האמונה – כיפא ויעקב. הפעם נכח גם יוחנן השליח בפגישה. למען האמת, היתה זו פגישה בעלת חשיבות מכרעת, כדברי שאול: "ואעלה שמה על-פי מחזה ואשים לפניהם את הבשורה אשר קראתי בגויים. ובייחוד שמתי לפני החשובים שבהם, פן תהיה לריק מרוצתי אשר ארוץ או רצתי" (פס' 2). מדהים! לאחר 14 שנות בישור, עדיין היה חשוב לשאול לעלות לירושלים ולבדוק עם 3 עמודי האמונה האם נכונה הבשורה שהפיץ בגויים. מכאן ברור שהאיש היה ממש קנאי לבשורה. ואמנם, מאמציו לא היו לריק ובפסוק 6 אנו קוראים את מסקנתו מן הפגישה: "לי לא הוסיפו החשובים [כיפא, יעקב ויוחנן] מאומה". רוצה לומר, הבשורה שהטיף בגויים תאמה בדיוק את בשורת השליחים.

ואם לא די בכך, בהמשך פרק ב' לא מהסס שאול להתעמת עם כיפא ולהוכיח אותו על התנהגותו, שעמדה בניגוד לרוח הבשורה (פס' 11-14). האם שמעון-כיפא נטר לו טינה על כך? לא ולא! באיגרת השניה לפטרוס, כותב כיפא: "ואת אורך רוח אדונינו תחשבו לתשועה כאשר גם אחינו האהוב פולוס (שאול) כתב אליכם כפי החכמה הנתונה לו. וכן בכל איגרותיו, בדברו שם על אלה, ובהן יש דברים קשים להבנה והנבערים והפתאים יהפכו אותם כאשר גם יעשו לכתבים האחרים לאובדן נפשם" (פרק ג, 15-16). שוב מקבל שאול אִשרור למסר שהטיף.

שלישית, בכמה מאיגרותיו מצטט שאול מדבריו של ישוע, כפי שהם משתקפים בארבע הבשורות - דבר שכאמור, מוסיף ומעיד עד כמה היה השליח מחובר לבשורת האמת שבישרו תלמידיו של ישוע. למעשה, איגרותיו של שאול בשום אופן אינן מהוות אנטיתזה למסר אשר בבשורות ואין היחסים בין השניים מתאפיינים באמביוולנטיות כי-אם ביחסי גומלין וסינתזה. איגרותיו של שאול ספוגות אפוא במסרי הבשורה והנה 22 דוגמאות קצרות לכך (את המקבילות מן הבשורות ציינתי בהערות השוליים):

(א) באיגרת אל-הרומיים, פרק א', פותח שאול ואומר כי בשורת המשיח "גבורת אלהים היא לתשועת כל המאמין, ליהודי בראשונה וכן גם ליווני" (פס' 16. וכן בפרק ב', 9).[2]

(ב) באל-הרומיים, פרק ב', נאמר ע"י שאול: "לכן אין לך התנצלות, אתה בן-אדם, הדן תהיה מי שתהיה, כי במה שתדין את חברך תחייב את נפשך, באשר אתה הדן תעשה כמעשהו" (פס' 1. ראו גם פרק י"ד, 4, 10, 13; וכן בראשונה לקורינתיים ד', 5).[3]

(ג) באל-הרומיים, פרק ח', אומר שאול השליח "כי מחשבת הבשר היא המוות ומחשבת הרוח היא החיים והשלום" (פס' 6).[4]

(ד) באל-הרומיים, פרק י"ב, כותב שאול: "ברכו את רודפיכם, ברכו ואל תקללו" (פס' 14), "אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה, [כי-אם] דרשו הטוב בעיני כל אדם. אם תוכלו, ככל אשר תמצא ידכם, היו בשלום עם כל אדם. אל תנקמו נקם ידידי, כי-אם תנו מקום לרוגז, כי כתוב: לי נקם ושלם, אמר ה'". לכן, אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חתה על ראשו. אל נא יכבשך הרע, כבוש אתה את הרע בטוב" (פס' 17-21).[5]

(ה) ברומיים י"ג, אומר שאול "כי האוהב את חברו קיים את התורה" (פס' 8), כי מצוות ה' "כלולות הנה במאמר הזה: ואהבת לרעך כמוך" (פס' 9). ובאיגרת אל-הגלטיים, פרק ה', הוא חוזר על כך ואומר: "כי כל התורה כלולה במצווה אחת והיא: ואהבת לרעך כמוך" (פס' 14).[6]

(ו) ברומיים ט"ו, כותב שאול "כי ישוע המשיח היה למשרת בני המילה למען אמת האלהים, לקיים את ההבטחות אשר לאבות" (פס' 8. גם באיגרת אל-הפילפיים ב', פס' 7, מסביר שאול כי ישוע המשיח "הפשיט את עצמו וילבש דמות עבד וידמה לבני אדם").[7]

(ז) ברומיים ט"ו פס' 12, אומר שאול הטרסי (בשם ישעיהו הנביא) כי המשיח ישוע ייצא משושלת בית ישי ובשנייה לטימותיוס, פרק ב' פס' 8, מוסיף שאול כי ישוע הוא נצר לזרעו של דוד.[8]

(ח) בראשונה אל-הקורינתיים, פרק ז', פס' 10, כותב שאול בנוגע לעניין הנישואין את הדברים הבאים: "והנה, את הנשואים אנכי מצווה, ולא אנכי כי-אם האדון, אשר לא תפרוש אישה מבעלה".[9]

(ט) בראשונה לקורינתיים י"א, מתאר שאול את סעודת הפסח האחרונה של ישוע, ממש בדומה לדרך בה היא מתוארת בבשורות: "בלילה ההוא, אשר נמסר בו, לקח את הלחם ויברך ויבצע ויאמר: קחו אכלו, זה גופי הנבצע בעדכם, עשו זאת לזיכרוני. וכן גם את הכוס , אחר הסעודה, ויאמר: הכוס הזאת היא הברית החדשה  בדמי, עשו זאת לזיכרוני בכל עת שתשתו" (פס' 23-25).[10]

(י) בראשונה לקורינתיים ט"ו, כותב שאול: "ואם יאמר לך איש: איך יקומו המתים ובאי-זה גוף יבואו? אתה הסכל, הן מה שתזרע לא יחיה בלתי אם ימות. ומה שתזרע, אינך זורע את הגוף אשר יהיה, כי-אם גרגר של ערום של חיטה או של אחד הזרעים" (פס' 35-37).[11]

(י"א) בשנייה לקורינתיים פרק א', אומר שאול: "ועתה, הכי נמהר הייתי בעצתי? אם אשר יעצתי, לפי הבשר יעצתי והיה אצלי פעם הן הן ופעם לא לא. אכן, נאמן האלהים, כי דְברנו אליכם לא היה הן ולא" (פס' 17-18).[12]

(י"ב) באיגרת אל-הגלטיים פרק א', כותב שאול: "ועתה, המתרצה אנכי אל בני אדם או אל אלהים? או, המבקש אנכי למצוא חן בעיני בני אדם? כי במוצאי חן בעיני בני אדם, לא אהיה עוד עבד המשיח" (פס' 10. וראו גם באל-הקולוסים ג', 22-23).[13]

(י"ג) בגלטיים ה' 1, מכריז שאול ואומר: "ועתה, עמדו נא בחירות אשר שחרר אותנו המשיח, ואל תשובו להכבש בעול העבדות".[14]

(י"ד) באיגרת אל-האפסיים פרק ד', אומר שאול: "כל דבר ניבול לא יצא מפיכם, כי-אם הטוב והמועיל לבנות לפי הצורך, למען ייתן חן לשומעיו" (פס' 29).[15]

(ט"ו) באיגרת אל-הקולוסים פרק ג', כותב שאול: "ותישאו איש את רעהו, ותסלחו בהיות לכם ריב איש עם אחיו. כאשר המשיח סלח לכם, כן תסלחו גם אתם" (פס' 13).[16]

(ט"ז) בקולוסים ד' 3-4, אומר שאול: "התפללו גם בעדנו, כדי שאלהים יפתח לנו את שער הדיבור להגיד את רז המשיח שבגללו אף אסיר אנכי. וכדי שאגלה אותו כפי שעלי לדבר".[17]

(י"ז) בקולוסים ד', אומר שאול למאמינים: "התמידו בתפילה ושקדו בה בתודה" (פס' 2. ראו גם באל-הרומיים י"ב, 12; באל-האפסיים ו', 18; ובאיגרת אל-התסלוניקים ה', 17).[18]

(י"ח) בראשונה לטימותיוס פרק ו', מזהיר שאול וכותב: "אבל המבקשים להתעשר יפלו בניסיון ובמוקשים וברוב תאוות סכלות ומשחיתות המשקיעות את האדם בשחת ובאבדון. כי שורש כל הרעות – אהבת הכסף. ויש אשר ערגו לו ויסורו מן האמונה ויעציבו את נפשם במכאובים רבים" (פס' 9-10). ובאיגרת אל-העברים, שייתכן ונכתבה אף היא ע"י שאול, נאמר: "ריחקו מאהבת הכסף ושמחו בחלקכם, כי הוא אמר: לא ארפך ולא אעזבך" (פרק י"ג, 5 ).[19]

(י"ט) בראשונה לטימותיוס, פרק ו', כותב שאול: "הנני מצווך כנגד האלהים המחיה את כל וכנגד המשיח ישוע אשר העיד ההודאה היפה לפני פונטיוס פילטוס, כי שמור תשמור את המצווה באין שמץ ודופי, עד הופעת המשיח ישוע אדונינו" (פס' 13-14).[20]

(כ) בשנייה לטימותיוס, פרק ב', מזהיר שאול השליח ואומר כי "אם נכחש בו [במשיח], הוא יכחש בנו" (פס' 12).[21]

(כ"א) באיגרת אל העברים,[22] פרק ב' 14, נאמר כי המשיח "לבש בשר ודם".[23]

(כ"ב) באל העברים י"א, נאמר כי "העולמות נעשו בדבר האלהים" (פס' 3); ובפרק א' כתוב כי "האלהים אשר דיבר מקדם פעמים רבות ובפנים שונים אל אבותינו ביד הנביאים, דיבר אלינו באחרית הימים האלה ביד בנו, אשר נתנו ליורש כל וגם עשה בידו את העולמות" (פס' 1-2).[24]  

כמובן שניתן למצוא דוגמאות נוספות להקבלות בין דבריו של שאול השליח לבין הכתוב בארבע הבשורות (למשל, במעשי השליחים י"ג 25; או: י"ט, 4), אך לעת עתה די להסתפק באלו על-מנת לקבל את הרושם כי שאול הכיר והוקיר את בשורת המשיח, כפי שהיא משתקפת מתוך ארבעת הספרים הפותחים את כתבי הברית החדשה.

רביעית, בנוסף לציטטים מן הבשורות, יש באיגרותיו של שאול הטרסי הרבה מן המשותף עם איגרותיהם של השליחים האחרים (יעקב, שמעון-פטרוס, יהודה ויוחנן) – מה שהמעיד על הסינתזה שהיתה לדבריו לא רק עם ארבע הבשורות, אלא עם כתבי הברית החדשה כולם. הואיל וההקבלות בין איגרותיו של שאול לאיגרותיהם של יתר השליחים כה רבות, הנה י"ג דוגמאות לכך:

    1. באגרת יעקב, פרק ב', נאמר כי "בעניי העולם הזה בחר האלהים להיות עשירים באמונה" (פס' 5). בראשונה לקורינתיים, פרק א', כותב שאול כי "בדלת העולם בחר האל" (פס' 28).

    2. באיגרת יעקב ב' 8 נאמר כי המצווה המולכת על כולן היא "ואהבת לרעך כמוך". באל הרומיים י"ג 9 כותב שאול כי כל המצוות "כלולות הנה במאמר הזה, ואהבת לרעך כמוך".

    3. בראשונה לפטרוס ב' 13-14 נאמר: "והכנעו לכל פקודת אדם בגלל האדון, אם למלך כראוי לראש; אם למושלים כראוי לשלוחים מאתו...". באל הרומיים י"ג 1 נכתב: "כל נפש תכנע לגדולת הרשויות, כי אין רשות כי-אם מאת האלהים..." (ראו גם בטיטוס ב' 1).

    4. בראשונה לפטרוס ב' 24 מסביר שמעון כי המשיח נשא את חטאינו על הצלב "כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה". באל הרומיים ו' 1-2 שואל שאול: הנמשיך בחטא למען ירבה החסד? ועונה: חלילה! "אנו שמתנו לחטא, איך נמשיך ונחיה בו?".

    5. באותה איגרת, ג' 15 נכתב: "והיו נכונים תמיד להשיב דבר בענווה וביראה לכל השואל אתכם את חשבון התוחלת אשר בקרבכם". באל הקולוסים ד' 6 נאמר: "דבריכם יהיו  נעימים בכל עת וממולחים במלח, למען תדעו להשיב דבר לכל אדם".

    6. בשנייה לפטרוס א' 20-21 נאמר כי "כל נבואת המקרא איננה תלויה בפתרון אדם מליבו, כי מעולם לא יצאה נבואה ברצון האדם כי-אם ברוח הקודש". ובשנייה לטימותיוס ג' 16 מבהיר שאול לגבי כתבי הקודש "כי כל הכתוב נכתב ברוח הקודש".

    7. באותה איגרת ב' 19 נאמר: "...הרי למה שאדם נכנע, לזה הוא משתעבד". באל הרומיים ו' 16 נכתב: "האינכם יודעים שכאשר אתם מוסרים את עצמכם כעבדים למישהו כדי לצית לו, עבדים אתם למי שאתם מציתים".

    8. בפרק ג' 9 נאמר כי ה' "לא יפוץ באבוד איש כי-אם בפנות כולם לתשובה". בראשונה לטימותיוס ב' 4 אומר שאול כי חפצו של ה' הוא "שיושעו כל בני האדם ויגיעו להכרת האמת".

    9. בראשונה ליוחנן ד' 12 נאמר כי "את האלהים לא ראה איש מעולם". ובראשונה לטימותיוס ו' 16 כותב שאול על אלהים כי "איש לא ראהו ולא יוכל לראותו".

    10. באותה איגרת, פרק ה' 21, כתוב: "בני, השמרו לכם מן האלילים. אמן". בראשונה לקורינתיים י' 14, נאמר: "על-כן חביבי, נוסו מעבודת אלילים".

    11. באגרת יהודה פסוק 18 נאמר כי "באחרית הימים יבואו לצים ההולכים אחרי תאוות רשעם. אלה הם הפורשים מן הציבור, אנשים נפשיים ורוח אין בהם". בשנייה לטימותיוס ג' 1-4 נאמר "כי באחרית הימים יבאו עתים קשות. כי יהיו האנשים אוהבי עצמם ואהבי בצע ומתהללים וגאים ומגדפים וממרים באבותם וכפויי טובה ולא חסידים. חסרי אהבה ובוגדים ומלשינים וזוללים ואכזרים ושנאי טוב. ומוסרים ופוחזים וגבוהי רוח והולכים אחרי תענוגים יותר מאחרי אלהים".

    12. בחזון יוחנן א' 5 נאמר כי המשיח ישוע הוא "העד הנאמן ובכור המתים ועליון למלכי-ארץ, אשר אהב אותנו ובדמו גאלנו מחטאותינו". בראשונה לקורינתיים ט"ו 20 אומר שאול כי המשיח אשר הוקם מן המתים היה "לראשית הישנים"; ובאל הקולוסים א' 18 הוא מוסיף ואומר כי המשיח "הוא ראשית ובכור מעם המתים, למען יהיה הראשון בכל";

    13. בחזון יוחנן מתוארת חתונת המשיח עם קהילת המאמינים: "נשמחה ונגילה ונתנה לו הכבוד, כי באה חתונת השה ואשתו התקדשה. ויינתן לה ללבוש בוץ טהור וצח כי הבוץ הוא צדקות הקדשים. ויאמר אלי: כתוב אשרי הקרואים אל משתה חתונת השה... (י"ט 7-9); "והרוח והכלה אמרים בוא, והשמע יאמר בוא, והצמא יבוא והחפץ ייקח מים חיים חינם" (כ"ב 17). בשנייה לקורינתיים י"א 2 כותב שאול באותו עניין: "כי ארשתי אתכם לאיש אחד להעמיד אתכם בתולה טהורה לפני המשיח".

      כאמור, ניתן להוסיף לרשימה ייצוגית זו דוגמאות למכביר (למשל, להקבלה בין דבריו של פטרוס במעשי השליחים ב' 21, לדברי שאול באל-הרומיים י' 13), אך לעת עתה נסתפק בהקבלות לעיל. מכל מקום, מטרת הדוגמאות המעטות אשר הבאתי כאן לא היתה אלא כדי להמחיש הן את יחסי הגומלין אשר היו לשאול הטרסי עם יתר תלמידיו של המשיח; והן את הידיעה העמוקה אשר היתה לו את בשורתו של המשיח, כפי שזו משתקפת באספקלריית כל ספרי הברית החדשה.

       

 

[1] חוקרת מפורסמת (פאולה פרידריקסן, 1988) חיברה ספר בשם "From Jesus to Christ" ובו היא מראה כיצד למעשה הפך שאול השליח את ישוע לישו המשיח. וחוקר אחר עשה דבר דומה בספרו "Jesus According To Paul" (פרניש, 1989).

[2] השוו לדברי ישוע בלוקס כ"ד, 46-47; ביוחנן פרק י', 14-16; ופרק י"א, 51-52; ובמעשי השליחים א', 8.

[3] השוו לדבריו של ישוע במתי ז', 1-3; ולוקס ו', 37-41.

[4] השוו עם דבריו של ישוע ביוחנן ו', 63.

[5] השוו עם דברי ישוע במתי ה', 43-45; ולוקס ו' 27-28, 35.

[6] השוו לדברי ישוע במתי פרק י"ט, 18; ופרק כ"ב, 37-40.

[7] השוו עם דבריו של ישוע בתי כ', 28; מרקוס י', 45; ולוקס כ"ב, 27.

[8] השוו עם הנאמר בבשורת מתי פרק א', 1, 6, 17, 20; פרק ט', 27; פרק ט"ו, 22; פרק כ', 30-31; ופרק כ"א, 9; במרקוס פרק י', 47-48; בלוקס פרק א', 27, 32, 69; פרק ב', 4; ופרק ג', 31-32.

[9] השוו לדבריו של ישוע במתי י"ט, 6.

[10] השוו לדברי ישוע במתי כ"ו, 26-28; מרקוס י"ד, 22-24; ולוקס כ"ב, 17-20.

[11] השוו לדבריו של ישוע ביוחנן י"ב, 24-25.

[12] השוו עם מצוותו של ישוע במתי ה', 37.

[13] השוו לדבריו של ישוע ביוחנן ה', 44.

[14] השוו לדבריו של ישוע ביוחנן ח' 32, 36.

[15] השוו עם דברי ישוע במתי י"ב, 36.

[16] השוו לדבריו של ישוע במתי ו', 12, 14-15.

[17] השוו לדבריו של ישוע במתי י' 19-20; במרקוס י"ג 11; בלוקס כ"א 14-15; וביוחנן ט"ז 13.

[18] השוו עם דברי ישוע בלוקס פרק י"ח, 1; ופרק כ"א, 36.

[19] השוו למצוות ישוע במתי י"ט, 21-24; מרקוס י', 21-25; ולוקס פרק: י"ד, 33; ופרק י"ח, 22-25.

[20] השוו עם דבריו של ישוע ביוחנן י"ח, 33-37.

[21] השוו לדברי ישוע במתי י', 33; ובלוקס י"ב, 8-9.

[22] אם לוקחים בחשבון שהיא נכתבה ע"י שאול.

[23] השוו עם בשורת יוחנן א', 14.

[24] השוו לכתוב בבשורת יוחנן א', 1-3, 14.

תשובה:

שלום ארתור,

הפחד כי שאול מבטל את התורה, ולכן אנחנו לא יכולים להאמין לדבריו, הוא מובן וידוע. ונראה לי שרובנו - היהודים שגילו כי ישוע הוא המשיח האישי שלנו, והמשיח של כל עם ישראל ושאר העמים, נאבקים עם הנושא החשוב הזה. אני זוכר שבתחילת דרכי לא פעם מצאתי את עצמי במאבק עם דבריו של שאול. עד שהבנתי את המשמעות העמוקה של הבשורה - ושל הברית שאלוהים כרת עמנו בדמו של המשיח.

עלינו להבין מספר דברים -  מהי התורה ולשם מה היא ניתנה. למה אלוהים ברא אותנו, ומה מטרתו של אלוהים.

רוב בני האדם ובעיקר הדתיים(גם מהיהדות וגם מהנצרות) חושבים ומאמינים שהתורה נועדה לתת לנו רשימה של מעשים שעלינו לעשות אותם או להימנע מלעשותם, כדי שנהיה רצויים לפני אלוהים. אך למעשה התורה נינתה לנו כדי לחשוף בפנינו את העובדה הכואבת שאנחנו לא יכולים להושיע את עצמנו מתוך מעשינו, ושאנחנו זקוקים למושיע.

לכן גם התורה אומרת לנו בדברים י"ח: י"ח -  נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ׃

נביא אחד - בסדר גודל של משה שעל העם להישמע אליו. וזהו המשיח אשר חז"ל כבר אמרו כי זהו המשיח עוד לפנינו.

התורה מגלה לנו שאלוהים קיים, שיש חטא בעולם,  שאלוהים קדוש ושאנחנו חוטאים.

אם לא היינו חוטאים, אם לא היה בנו חטא, לא היה צורך בתורה. אם לא היה בנו את הפוטנציאל לרצוח, לא היה כל צורך בדיבר - לא תרצח. אך כיוון שיש בנו את הפוטנציאל הזה, הדיבר ושאר החוקים מופיעים בתורה, באים לחשוף בפנינו את עובדת היותנו חוטאים.

התורה לא יכולה להושיע אותנו, ולכן נדרש נביא כמשה שיושיע אותנו מחטאינו. ושעליו מצביעים הנביאים.

לאחר שהבנו מהי למעשה התורה ומה מטרתה, עלינו להבין מדוע אלוהים ברא אותנו בני האדם ומה הייתה מטרתו. 

באגרת הראשונה ליוחנן בפרק ד' בפסוקים 8, ו- 16 נאמר כי אלוהים הוא אהבה. זה מי שהוא - אלוהים הוא אהבה. 

ובגלל שהוא האהבה, המניע שלו הוא אהבה. המטרה של אלוהים בבריאת העולם הוא לבטא את האהבה, לבטא את מי שהוא, לתת את האהבה שלו למישהו אחר, להאציל את האהבה שלו על מישהו אחר- כדי שגם מישהו אחר- שזה אתה, אני וכל בן אדם שאלוהים ברא - יוכל ליהנות מאהבתו של אלוהים, ולאהוב בחזרה.

לאחר שאלוהים ברך את האדם שהוא ברא, ושם אותו בגן עדן לעבדה ולשמרה, הוא ציווה על האדם לא לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע, אך האדם כידוע, לאחר שפותה ע"י הנחש, אכל מפרי עץ הדעת טוב ורע, ומאז החטא חדר אל תוך נפשו של האדם ועבר בירושה אל כל בניו.

התורה נועדה לחשוף בפנינו את החטא הזה - ולתת לנו הבנה כי יגיע האחד שיכפר על החטאים שלנו, יושיע אותנו ויצדיק אותנו לפני אלוהים. ושוב יהיה לנו בני האדם חיבור עם אלוהים.

וזה מה שהמשיח ישוע עשה עבורנו - הוא בא כדי למות על הצלב, ולכפר על החטאים שלך ושלי, ובמותו המכפר הוא מצדיק אותך ואותי לפני האלוהים, ואנחנו עכשיו יכולים ליהנות מהתחברות מלאה עם אלוהים ע"י האמונה.

תורת משה כתורה של חוקים ומצוות, לא עומדת בפני עצמה. מדובר על ברית שאלוהים כרת בינינו לבינו. ברית סיני אומרת - אתם תקיימו את המצוות והחוקים שבתורה, ואני אברך אתכם. ואם לא תקיימו את כל המצוות והחוקים, יבואו עליכם הקללות הקיימות בספר התורה. ואם תשים לב בפרק כ"ח שבספר דברים כתובים יותר קללות מאשר ברכות. מהסיבה הפשוטה שהתורה לא נועדה להביא עלינו ברכה, כי אם קללה. שהרי אף אחד לא יכול לקיים את התורה במלואה, ולכן גם באות עלינו הקללות הכתובות בה.

ובדיוק בגלל זה - אלוהים שלח את בנו - את המשיח, כדי להיהפך לקללה, לקחת על עצמו את כל האשמה שלנו והקללות הכתובות בספר התורה, ולתת לנו את ההצדקה שלו, ואת כל ברכותיו. 

אלוהים כרת עמנו בדמו של המשיח ברית חדשה כפי שמתואר בספר ירמיה ל"א: ל' - ל"ג -  הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃    לא לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם  אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם-יְהוָה׃    לב כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם-יְהוָה נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם׃    לג וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת-יְהוָה  כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם נְאֻם-יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד׃

שים לב- הברית החדשה שאלוהים עפ"י ירמיה עתיד לכרות עמנו אינה כברית משה. היא שונה מברית סיני. 

מדובר בברית חדשה ושונה במהותה מברית סיני.

הברית החדשה אומרת דבר כזה - אלוהים בא אל העולם - נתן את חייו הקדושים עבורנו, כדי לכפר על כל חטאינו להצדיק אותנו לפניו - והחלק שלנו בברית הוא לקבל את מתנת החסד שאלוהים נתן לנו ע"י האמונה.

ברית סיני למעשה - מצביעה על הברית החדשה - כל המטרה של ברית סיני היא להצביע על ברית עתידית שאלוהים עתיד לכרות עמנו, בני האדם, ברית שתגיע מהעם היהודי אל כל בני האדם באשר הם. ברית סיני נועדה להכין את הדרך לכריתת הברית בינינו לבין אלוהים בדמו של המשיח ישוע. ובכך שישוע מקיים את מה שנכתב על המשיח בתורה ובנביאים - ובכך שהוא גילה את אהבתו המושלמת של אלוהים בחייו הוא קיים את התורה כולה. ושאול מסביר באיגרותיו את הישועה שניתנה לנו בברית החדשה שנכרתה בדמו של המשיח.

שאול לא מבטל את התורה, בדבריו הכתובים באיגרותיו השונות. הוא רק מסביר לנו מהי הברית החדשה, שהיא לא כברית משה, ושאנחנו לא יכולים להיצדק לפני אלוהים ע"י מעשינו

כדי שתהיה לנו הצדקה לפני אלוהים, הוא נתן לנו את ישוע המשיח, שיכפר על חטאינו ויצדיק אותנו לפני אלוהים, כדי שנוכל להתחבר עם עמו בקשר של אהבה. ואם יש לך קשר עם אלוהים אם אתה יודע את אהבת אלוהים, אתה גם יכול לבטא את אהבתו של אלוהים כלפי הזולת. וקיום המצוות ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ואהבת לרעך כמוך - הן תמצית קיום כל מצוות התורה. והדבר מתאפשר מתוך האמונה בישוע המשיח שנתן לנו מאהבתו.

קיום התורה כולה - היא האמונה בישוע המשיח, שלפני שהפך להיות אדם, בהיותו בן האלוהים הנצחי, נתן למשה את התורה בהר סיני. 

התורה לא בוטלה, לא בחייו ובאמירותיו של ישוע, ובטח ובטח גם לא באמירותיו שאול - שלא תמיד מובן כהלכה. ומתוך הוצאת פסוקים מהקשרם, אנשים קובעים שהוא מבטל את התורה.

הניסיון לקיים את התורה - מביא לביטולה, כיוון שאתה לא יכול לקיים את התורה במלואה.  עברת על חוק אחד - עברת על כולם. הדבר דומה לנהיגה במכונית. ישנם חוקים רבים בנהיגה בטוחה ונכונה על הכביש, אך אם תעבור על עבירת תנועה אחת - חציית קו רצוף,  או אי ציות לתמרור עצור - אתה תחשב לעבריין תנועה. 

עברת עבירה אחת - עברת על כולן.

 

 

 

 

 

...